שטני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

תמצית טענות הצדדים -

התובעת, הגב' ורוניקה שטני (להלן: "התובעת"), ילידת 1980, טוענת כי ביום 6/9/2005 היא נפלה בעת שניסתה לעלות לאוטובוס של אגד, בתחנה שברח' י.ל. פרץ בחיפה, לאחר שחזרה מאולפן שם היא משתתפת בקורס (להלן: "הקורס"). לטענתה, כמפורט בסעיף 3 לכתב התביעה, היא הניחה את רגלה הימנית על המדרגה הראשונה של האוטובוס אך לפתע נהג האוטובוס החל בנסיעה והיא נפלה ונחבלה בשתי ברכיה.

התביעה הוגשה כנגד אגד – אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית וכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ, המבטחת אגד (להלן ביחד: "הנתבעות"). הנתבעות מכחישות את קרות האירוע ואת הטענה כי המדובר בתאונת דרכים.

המסכת הראייתית -

בפניי נשמעו התובעת; אמה, הגב' לריסה שטני (להלן: "האמא"); אחותה, הגב' טאיסיה שטני (להלן: "האחות"), ומר גיל צבי, נהג בשירות אגד (להלן: "הנהג").

כמו כן, הוגשו מסמכים רפואיים כמו גם מסמכים נוספים אחרים מטעם הצדדים.

דיון והכרעה -

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות, מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

סתירות בעדויות מטעם התביעה לגבי נושאים שונים -

האם התובעת כבר התחילה לעלות על האוטובוס או שלא הספיקה להתחיל את העליה ?

התובעת מסבירה כי כאשר הגיע האוטובוס לתחנה, היה לפניה "אדם שמן" שעלה לאוטובוס ולאחר מכן: "אני הרמתי את רגל ימין, התחלתי לעלות לאט לאט ואז הוא נסע ממש מהר" (עמ' 3 שורה 22). בהמשך היא מסבירה שוב כי היא הניחה את רגל ימין על מדרגות האוטובוס ואז נפלה (עמ' 11 שורה 6). כלומר, שגרסתה היא שהיא החלה את העליה לאוטובוס וכבר הניחה את הרגל על המדרגה הראשונה. לעומת זאת, האמא העידה שהתובעת לא הספיקה להניח את הרגל על המדרגה, וכדבריה: "היא התחילה ללכת לאוטובוס, כמעט היתה כבר בתוך האוטובוס, נפתחה הדלת ... נכנס גבר שמן, היא רצתה להכנס אחריו. היא רק הרימה את הרגל רגל ימין כדי להכנס ובאותו רגע האוטובוס זינק ממש מהר. היא רצתה לדרוך על המדרגה אבל היא לא הצליחה" (עמ' 11 שורות 29-31). האחות אף היא העידה שהתובעת לא התחילה את העליה לאוטובוס (עמ' 16 שורה 28).

האם נסגרו דלתות האוטובוס והאם התובעת נפגעה בידיה ?

התובעת טוענת מחד - כי הנהג "סגר את הדלתות כל כך מהר שהידיים שלי היו בין הדלתות" (עמ' 5 שורה 22), ומאידך - בהודעה שמסרה התובעת במשטרה (שאינה נושאת תאריך) היא מציינת כי הנהג "לא הספיק לסגור את הדלת ... הספקתי לדפוק בדלת הקדמית שליד הנהג ובכל זאת הנהג לא עצר ...". כלומר, שלא ברור אם הדלתות נסגרו ועוד גרמו לכך שהידיים ילכדו בין הדלתות או שהדלת נשארה פתוחה, והתובעת "דפקה" על הדלת הפתוחה. האמא העידה כי הנהג - "זינק עם הדלת פתוחה ..." (עמ' 11 שורה 33) ובהמשך: "היא החזיקה עם היד ודפקה עם היד השניה על הדלת הקדמית" (עמ' 14 שורה 3). אם הנהג זינק עם הדלת פתוחה – כיצד הספיקה התובעת לדפוק על הדלת?

כיצד נפלה התובעת ?

התובעת מתארת שבשל סגירת הדלת של האוטובוס היא הסתובבה ונפלה כשגבה אל האוטובוס: "בגלל שהוא נסע ממש מהר הסתובבתי ונפלתי על הברכיים ... אני כמעט נפלתי מתחת לאוטובוס" (עמ' 3 שורה 23), ובהמשך: "התחלתי לעלות, הוא זינק מהר מאוד ... ברגע שהוא זינק, יצא שאני הסתובבתי, הוא סובב אותי. ... יצא מצב שהייתי עם הגב לאוטובוס ועם הבירכיים קדימה ..." (עמ' 5 שורות 16-18). האחות לעומתה מסבירה שהתובעת לא היתה עם הגב לאוטובוס אלא עם הפנים לכיוון האוטובוס (עמ' 16 שורות 21-23).

ממה נחבלה התובעת ?

התובעת העידה כי - "ליד האוטובוס היה תמרור של קווים וברגע שהאוטובוס זינק קדימה, קיבלתי מכה ביד מהעמוד ואז נפלתי על הברכיים..." (עמ' 3 שורה 24). בהמשך מסבירה התובעת שהפגיעה בברכיים היתה מהאספלט (עמ' 5 שורה 25). האמא והאחות, לעומת זאת, מסבירות שהפגיעה היתה מהמדרכה.

מיקום התחנה – התובעת הסבירה כי המדובר בתחנה שממוקמת ברח' י.ל. פרץ, ליד מספר 20 (כפי שמצויין בכתב התביעה), אך כאשר הוצגה בפניה תמונה של תחנת אוטובוס מסויימת (נ/4 + נ/7) היא אישרה שאכן זו התחנה (עמ' 7 שורה 20), והוכח שהתחנה שנראית בתמונה נמצאת ברח' שבתאי לוי בחיפה. ככל הנראה מקור הטעות הוא שהקורס שממנו הגיעה התובעת היה ברח' י.ל. פרץ, אשר מצטלב עם רח' שבתאי לוי, וראו כי התובעת במהלך עדותה תיקנה את הגרסה והסבירה שהתחנה ככל הנראה ברח' שבתאי לוי (עמ' 10 שורה 30). אי דיוק זה לא יפעל לחובתה.